א' מספרת

"אף פעם לא נהניתי מסקס. תמיד חשבתי שזה לא אני שזה לא בשבילי .תמיד האשמתי פרטנרים מתחלפים ולא רגישים, יובש, לחץ , אופי. אני לא מינית הייתי אומרת לעצמי. אולי כדאי לוותר. יום אחד כשהופיע הפרטנר הראוי ששווה להשקיע בשבילו (זה היה עוד לפני שהבנתי ששווה להשקיע קודם כל בשביל עצמי) פניתי לרופא הנשים שלי. כואב לי וצורב בזמן החדירה הסברתי לו. הוא הסתכל בתשומת לב ואמר שהוא לא רואה משהו פיזי והפנה אותי לרופאה מומחה שהיא גם סקסולוגית שאולי תוכל להציע לי טיפול משולב. אני לא ארחיב לגבי כל השלבים אבל ניתן לומר שמכאן ואילך החלה סאגה מתישה מעציבה וכואבת של המון רופאים התבוננויות משחות מריחות ובעיקר עצב על כך שאני לא יכולה, כמו שאר נשות העולם לקיים יחסי מין עם בעלי מבלי לבכות, או לעצור או לכאוב. למה כולם נהנים מסקס רוצים סקס ועושים סקס ורק אני דוחה את זה נמנעת לא מובנת וחריגה. הגינקולוג האחרון נתן לי משחה למריחה יומית שהרגיעה את הכאב אך הייתי כבר כל כך רחוקה מהגוף שלי ומרצון לגעת ולהיות במגע שהוצאתי לחלוטין את המין מחיי. יום אחד, אחרי עוד שיחה קשה עם בעלי על המצב דיברתי עם חברה קרובה. היא אמרה לי שהסתכלה באינטרנט וראתה המלצות חמות על רופאה סינית שמתמחה בתחום הגינקולוגיה. אמרתי לה שאני עם רופאים סיימתי ואין מצב שאני הולכת לעבור עוד סאגה מתישה של תשאול לגבי הסקס שיש או אין לי. בסוף החלטתי שאני עושה ניסיון אחרון. אחרון.

ככה הגעתי אל אורית זילברמן. מדקרת ורופאה סינית מוסמכת ששינתה את חיי. אורית חשפה אותי לעולם הרפואה הסינית, צעד אחר צעד בעדינות אך בעקשנות היא חשפה אותי לקשר ההדוק בין הגוף לנפש. בפעם הראשונה לא ביקשו ממני להגיד מה יש לי אלא רק מה אני מרגישה ומה כואב לי. אורית טיפלה בי במקצועיות באהבה במומחיות ולאט לאט חזרתי להרגיש את גופי. בשילוב של תזונה , יוגה, שיחות וכמובן דיקור התחלנו יחד להחזיר לגופי את החשק המיני, את החשק בכלל, את החיבור, הפסקתי לבכות והתחלתי להתמלא תקווה. יש סיכוי שאוכל לחזור ולקבל את הגוף שלי בחזרה את האינטימיות את המגע. אורית זילברמן היא לא רק מדקרת היא מומחית לגוף האישה, היא נתנה לי תקווה במקום בו כל הגינקולוגיה נכשלה. יחד איתה חזרתי להיות האישה שאני, להרגיש , ליהנות ולאהוב.

אני ממליצה לכל אחת לא לוותר, לעשות את הניסיון ולצאת למסע. מסע שבו היא תבין כמה גופה חכם, כמה הוא מחובר לנפש וכמה ידע יש לרפואה הסינית להציע וכמה נחמה ועזרה יכולה לתת מטפלת נהדרת ומנוסה. אני הרווחתי."

 

​

ש' מספרת:

"לא תמיד סבלתי מכאב ואי נוחות וגינלים וביחסי מין, זה התחיל פתאום. אני נהנית מיחסי מין וזה תמיד היה חלק אינהרנטי בקשרים שלי, לכן כשהתחיל הכאב היה בזה קושי רגשי, במיוחד בתוך הזוגיות. עברתי תהליך ארוך של חשש ובדיקות אצל רופאים שהתייחסו אל הכאב שלי בזלזול, אמרו לי שזה פסיכולוגי ורק בראש שלי, לא איבחנו נכון את הבעיה, נתנו טיפול לא נכון וגרמו לי לאיבוד אמון מוחלט ולייאוש. אלו היו חוויות כל כך מתסכלות ושליליות שהרגשתי שאני מעדיפה פשוט לא לעשות כלום.

במהלך שיטוט באינטרנט נתקלתי באתר של אורית ובהתייחסות שלה לבעיה שלי וליחס המערכת הרפואית לאבחן ולטפל בה, זה עודד אותי וגרם לי להרגיש תקווה.

הטיפול עם אורית היה חיובי, רגיש ואמפתי, מחזק ומעמיק בהרבה מובנים. מעבר לכך, בזכותה הבנתי שלבעיה שלי יש אבחנה והיא הסבירה לי מה היא. אורית תמכה בי מול המורכבות של הבעיה והקושי, גם בתוך הזוגיות, והיתה גם מטפלת וגם חברה.

הגישה של הרפואה הסינית שמסתכלת על הגוף והנפש כקשורים ושלמים היתה כל כך שונה ממה שחוויתי לפני והרגשתי מוכלת ומחוזקת. בנוסף, היחס האישי, הרגיש והיסודי של אורית גרם לי להרגיש בטוחה, מעוצמת ושאורית מקשיבה ושומעת את הצרכים והמורכבות הפרטית שלי ומתאימה לזה את הטיפול שהכי נכון בשבילי.

בסופו של דבר הטיפול שיפר את איכות החיים שלי בעוד הרבה דברים מלבד הבעיה המקורית שאיתה באתי וגרם לי להרגיש שיש מקום לפנות אליו גם כשהרפואה המערבית והמערכת איכזבו אותי. ובמיוחד, שלא חייבים לחיות עם כאב ואי נוחות וגינלית, שיש לזה פתרון."

​

 

ל' מספרת:

"אל אורית הגעתי אחרי שהתגלגלתי במשך כמה שנים בין רופאים ובין טיפולים. ניסיתי פיזיותרפיה פולשנית ומשחות ורקיחות ותרופות. ניסיתי וניסיתי עד שהציעו לי לעבור ניתוח, בשלב הזה אמרתי די. במקרה התגלגלתי אל ד"ר ליאורה אברמוב אשר המליצה לי (במקביל לטיפולים הקונבנציונלים) ליצור קשר עם אורית.

הגעתי אל אורית עם סט של בעיות ובמשך החודשים הראשונים לטיפול אמנם לא הרגשתי שינוי משמעותי ברמות הכאב בחדירה, אבל הטיפולים שלנו הועילו לי מאוד בהיבטים אחרים שהציקו לי ובהם ראיתי שיפור משמעותי. בן הזוג שלי ואני הסתדרנו תמיד מסביב לבעיה, אז אמנם לא נהניתי מחדירה מלאה במשך שנות יחסים ארוכים, אבל עם התמיכה שלו והתחושה שלי שאולי אני פשוט לא מינית- הסתדרתי, אז לקחתי את הזמן.

במהלך הטיפול ההיכרות והמודעות שלי לגוף שלי גדלה מאוד, התזונה שלי השתפרה. 

יחד עם השינוי שעברתי כבר לא יכולתי למצוא יותר תירוצים למה אני לוקחת גלולות (במיוחד אם גם ככה אין חדירה) - נושא שעלה ביני ובין אורית לא פעם.

פשוט הפסקתי לקחת גלולות.

תוך תקופה קצרה הרגשתי שינוי דרסטי לטובה, גם ברמת הכאב וגם בתחושת המיניות שלי ואני לא מסתכלת היום לאחור. רק מצטערת שלא עשיתי את הבחירה הזאת מוקדם יותר.

הטיפול המסור של אורית עשה היכרות מחודשת בין הגוף שלי לביני, איזן אותי, שיפר את הביטחון שלי בעצמי ונתן לי ערך מוסף בתחומים רבים בחיים, וכמובן - היום אני ניגשת לסקס ממקום של התרגשות ולא של מטלה, משהו שלא חשבתי שיקרה לי לעולם לפני שפגשתי את אורית."

 

י' מספרת:

"טוב, אז הסיפור שלי הוא קצת שונה אני מניחה, גם קצת קשה לי לספר עליו. אבל בעצם, אני מאמינה שהסיפור של כל אחת הוא קצת שונה.

במשך שנים ביצעתי בדיקות קולפוסקופיה חוזרות ונשנות, והלכתי לגינקולוגים ששכחו איזה כוח יש להם בידיים, ומהי הרגישות הנחוצה בבדיקות מסוג זה. נכון, תמיד כל מה שנגע בסקס היה כרוך בכאב, אבל לא ככה, לא כמו היום, ובטח לא כמו שהיה לפני שהתחלתי ללכת לאורית. אחרי מעל שנתיים שטענתי שמאוד כואב לי, ובהן כל בדיקה גינקולוגית פשוטה הייתה כרוכה בכאבים ודמעות, סוף סוף הגעתי לרופאה אחת שלא אמרה לי "ככה זה, זה אמור לכאוב". ד"ר אחינועם לב שגיא חשפה אותי בפעם הראשונה לטיפול על ידי הרפואה הסינית בוולודיניה (לצד פיזיותרפיה שלא ממש התחברתי אליה), ובין היתר הפנתה אותי עם המלצה חמה לאורית זילברמן. אני, שכבר ממש לא האמנתי ביכולת של המצב להשתנות, ועוד יותר לא האמנתי ברופאים או מטפלים, הגעתי למפגש הראשון עם אורית (כל הדרך מירושלים הרחוקה) פסימית ביותר. בעצם, הדבר היחיד שבגללו ניסיתי, היה שאורית אמרה לי בשיחתנו בטלפון: "היופי בדיקור הוא שאת לא צריכה להאמין בו בשביל שהוא יעבוד". אז הגעתי. גם ההגעה עצמה דרשה ממני לא מעט אומץ. אומץ להודות שמשהו באמת לא בסדר, אומץ לשתף, ואומץ לנסות שוב להאמין שמשהו יכול להשתפר.

התחלנו לדבר. ככל שדיברנו, אורית שאלה אותי על פרטים שנראו לי לא קשורים, ומצאה ברפואה הסינית קשר בין כולם. זה הדהים אותי ועורר משב של תקווה - אני לא צריכה לטפל במיליון בעיות, אלא צריכה להתמקד בבעיות ספורות ולהפסיק בעזרתן מיליון תסמינים. הייתי כל כך נבוכה בשיחה הראשונה הזאת. אורית דיברה בכזאת פתיחות על מיניות, ועל כך שבעיניה מאוד לגיטימי שיהיו בעיות, וגם לגיטימי לטפל בהן. אני משערת שהובכתי מצד אחד, בגלל שאני כל כך סודית ושקטה בקשר לכל מה שנוגע למיניות שלי, ומצד שני, בגלל שלא נתתי לעצמי את אותה הלגיטימיות, שכעת היה כל כך ברור לי שהיא מגיעה לי.

איכשהו, כאילו ב"כדרך אגב", כשדיברנו על הצורך בשינוי אורח החיים כדי למקסם את תוצאות הטיפול, סיפרתי לאורית על פציעה קשה שעברתי לא הרבה זמן לפני שנפגשנו. אני חושבת שלא סיפרתי לה על העניין מלכתחילה בגלל שהתרגלתי לרופאים שמתמקדים רק בתחום ההתמקצעות שלהם- רופא לצוואר, רופא לכתף, רופא לזרת של היד השמאלית.. באותה תקופה כבר הייתי מקבץ איברים שדורשים טיפול אינטנסיבי וכבר לא כל כך בן אדם (עד כמה שכואב לי להגיד את זה, אפילו בעיני עצמי), ואורית, שיכלה בקלות גדולה להגיד לי שאורתופדיה זה לא התחום שלה, בחרה למקד את הטיפול בי גם בפציעה וגם בבעיות הגינקולוגיות.  

במהלך תקופת הטיפול אורית הייתה בו בזמן מקצועית וחברה. גישת "אורח החיים" אליה היא מכוונת, מתבטאת לדעתי גם בדרך הטיפול שלה. לא מדובר רק בשעת הטיפול, אלא בליווי לאורך תקופת הטיפול- לא תלותי מצדי, ולא מעיק מצידה, פשוט חברה עם עיניים רעננות ואופטימיות שמצטרפת למסע שלי להשתקמות.

עבר כבר די הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שנפגשתי עם אורית, גם כי החיים נקלעו בדרך, וגם כי הייתי צריכה להתרחק מכל דבר רפואי כדי שאוכל לנשום קצת נורמאלי. אז נכון, בגלל שבחרתי לשים את הטיפול בצד בינתיים, אני לא יכולה להגיד שהכאב חלף לגמרי, אבל המצב שלי מאוד השתפר, ואני חושבת שהתקופה שהייתי באה לאורית אחת לשבוע, מאי שם בירושלים הרחוקה, יצרה לי את הקרקע להתחיל להשתקם. אחרי הכל, אם המטרה שלי הייתה לחזור לנשום נורמאלי, זה אומר ששוב, אחרי תקופה מאוד ארוכה, האמנתי שזה אפשרי."

​

​

ה' מספרת:

"עד גיל 25 לא היו לי בעיות מיוחדות ביחסי מין, ולא חשתי כאב בלתי נורמלי. כשפגשתי את בן זוגי (שהפך להיות בעלי : ) ) התוודעתי לכאב הזה לראשונה. כשהתחלנו לצאת יחד לפני כ-4 וחצי שנים, חוויתי כאבים. לאחר מכן היו לי צריבות וקושי במתן שתן. הרופאה שלי רשמה לי אנטיביוטיקה, אך הבעיה לא נפסקה. במשך כשלושה חודשים ניסיתי כל מיני משחות ותרופות למיניהן, בדיקות וכו'.

בזמן הזה נוצר סטרס גדול בקשר סביב עניין הסקס. מאחר והבעיה התחילה יחד עם תחילת הקשר,  הבן זוג שלי חשש שהבעיה היא פסיכולוגית ולא פיזיולוגית. לאחר כ-3 חודשים הגיעו תוצאות של אחת הבדיקות שעשתה לי הרופאה בתחילת הדרך, שסימנה כי נדבקתי במחלת מין (שאיני זוכרת את שמה), מבן זוגי. היא מיד נתנה לשנינו טיפול אנטיביוטי והחיידק נעלם. אבל הכאבים המשיכו, ולא ידעתי למה.

 

אחרי קשיים בתקשורת עם הרופאה שלי, שעל כל שאלה שהייתה לי (האם מותר לי לקיים מין אוראלי בזמן נטילת האנטיביוטיקה, למשל), הייתי צריכה לשלוח בפקס, הבנתי שאני צריכה למצוא רופאה אחרת שתטפל בי. לקחו עוד כמה חודשים עד שהתגלגלתי לד"ר ליאורה  אברמוב. ד"ר אברמוב קיבלה את פניי בצורה נעימה, מזמינת פנים, מקצועית ומבינה עניין. היא נתנה לי את התחושה שאפשר לדבר על הכל ושישנם פתרונות, ואבחנה כי יש לי ווסטבוליטיס. הנחתה הייתה שהשילוב של החיידק עם הסטרס במשך חודשים ארוכים יצרו מתח בשרירים. היא שלחה אותי לפיזיותרפיסטית רצפת אגן, ונתנה לי עוד שלל משחות ומאלחשים. הפיזיותרפיסטית גם הייתה מקסימה ונפלאה ועזרה לי מאוד להכיר את הכיווץ והשחרור, והמצב השתפר לאט לאט, ולא מספיק. מאחר והייתי בתקופה של לימודים אינטנסיביים לא הצלחתי להתמיד לגמרי בתרגולים. בינתיים חלפו כשנתיים, והסקס נשאר עדיין משהו שאני מפחדת ממנו, מפחדת להכשל בו, מפחדת לאכזב את הבן זוג שלי. והוא מצידו מפחד שאני לא רוצה, לא נמשכת אליו, לא מעוניינת בסקס. הכל יצר פלונטר גדול של פחד, אי נוחות, כאב והמנעות. אחרי שיחה משמעותית שהייתה לנו, לפני כשנה וחצי, חזרתי לד"ר אברמוב. היא אמרה לי שאכן הזנחתי את התחום ולא תרגלתי והחלטתי שעכשיו אני משקיעה ופותרת את העניין הזה. היא שלחה אותי שוב לפיזיותרפיה, נתנה לי עוד משחה אבל השוס הגדול – היא שלחה אותי לאורית זילברמן המדהימה, מדקרת סינית שמתמחה בוסטבוליטיס. לא היה לי ניסיון עם רפואה אלטרנטיבית לפני כן, והתפיסה שלי עד אותו רגע הייתה די סקפטית, אבל בטחתי בד"ר אברמוב ולכן נתתי אמון מלא באורית מהרגע הראשון. אורית הייתה פשוט מטפלת במלוא מובן המילה. שואלת שאלות מדויקות, מתייחסת לכל פן ופן, נותנת מענה ויחס אישי. היא לימדה אותי שהגוף שלנו הוא מיקשה אחת, ולכן במהלך הטיפול עבדנו על דברים נוספים כמו כאבים בקרסול, בחילות וכו'. במהלך כ-4 חודשים ביקרתי אצל אורית ואצל הפיזיותרפיסטית באופן קבוע, הקפדתי לשמור על ההנחיות שלהן. העליתי את הטיפול לאחד הדברים החשובים בסדר העדיפויות שלי. לאט לאט, רמת הכאב שלי ביחסי המין התחילה להתפוגג. לאורך כל הדרך, אורית הייתה מקצועית, מבינה, אמפתית, ותמיד עם איזהשהו מענה לשאלות ולמענות שלי. בזכות אורית, למדתי המון המון המון על הגוף שלי, על המחזור, על אזור רצפת האגן ועל הקשר בין גוף ונפש, הצלחתי סוף סוף להפחית בצורה מאוד מאוד משמעותית (כמעט להעלים) את רמת הכאב, שכבר מבקר אותי לעתים רחוקות, וגם כשהוא שם – אני יודעת הרבה יותר טוב איך להתמודד איתו, ולא לתת לו לנהל לי את החיים."

​

נ' מספרת:

 

"שלום לכולן, אני ממש אשמח לשתף אתכן בסיפור שלי, שיש לו סוף טוב, וזה רק כדי לעודד בנות לא להתייאש, לשמור על תקווה ולהציע תמיכה, כי אני יודעת בעצמי כמה זה חשוב.
אמ;לק למי שלא רוצה לקרוא הכל: העבודה הקשה משתלמת, ומילת המפתח שלי לכל התהליך שעברתי הוא סבלנות וקור רוח, לא להיכנס לייאוש כי זה סתם מוריד למטה ולא עוזר לנו לעלות למעלה, והייתי בייאוש המון המון פעמים בדרך, כך שאני יודעת כמה זה קשה.
אז אני נ', דתיה, התחתנתי לפני שנה וארבעה חודשים. לפני החתונה לא שמרנו נגיעה אך לא קיימנו יחסי מין, כך שהפעם הראשונה שלנו היתה בלילה של החתונה, אין לתאר את ההרגשה. עשינו הכל בנחת, בזהירות, הוא היה הכי איתי והכי מודע ורגיש, ועדיין, התחושה היתה שמשתפשף לי נייר זכוכית למטה, שורף שורףףף... הייתי סבבה עם זה, הכינו אותי שייתכן ויכאב לי אז לא הרגשתי חריגה מידי, כך שניסינו שוב אבל הפעם פשוט התפרקתי מבכי תוך כדי מרוב כאב. עדיין חשבתי שזה עניין של תרגול ולאט לאט זה יעבור, אבל זה לא עבר. למרות שאני יודעת שזה יכול לקחת כמה חודשים להתרגל ולהבין מה נוח, כיף ונעים, חודש וחצי אחרי החתונה הרגשתי שהכאב שלי לא מרגיש לי כמו שלב נורמלי בדרך ליחסים טובים, והלכתי לרופאת נשים. היא שמעה וישר נתנה לי הפניה לד"ר ליאורה אברמוב (מה שאחר כך מקריאה בקבוצות השונות הבנתי שהוא בגדר נס שהיא לא נפנפה אותי ואמרה לי לשתות קצת יין ולהשתחרר. נפלתי על רופאה שידעה להגיד שזה לא תחום שהיא מבינה בו ויכולה לעזור לי). קבעתי תור לד"ר אברמוב ותוך שבועיים הייתי אצלה. היא בדקה אותי, איבחנה לי את הוגיניסמוס והוסטיבוליטיס, ושלחה אותי לטיפול מיני, פיזיותרפיה רצפת אגן ולהשתמש בעזרקאין לפני שאנחנו מקיימים יחסים.
העזרקאין לא ממש עזר בהתחלה, לפיזיותרפיה הצלחתי לקבוע תור רק לארבעה חודשים אחרי ובינתיים התחלתי טיפול מיני שהייתי מאוד צריכה. לאט לאט, בסבלנות מרובה, עברתי תהליך של משחות רוקחיות, שימוש במרחיבים והתחלה של פיזיותרפיה. כל הזמן הזה לא קיימנו יחסים, עד שפעם אחת לאחר 5 חודשים של טיפול אינטנסיבי היינו ביחד וכאב לי ברמות. הכאב תפס אותי די מופתעת כי הייתי בטוחה שכל הסרט הזה אמור לעזור לי בזה איכשהו, ולא. הייתי בתקופה של המון בכי, אכזבה מעצמי, למה אני דפוקה, למה אנחנו לא כמו כולם שהולך חלק, רואה זוגות ברחוב וחושבת על כמה מושלם להם וכמה דפוק לנו.

נכנסתי להילוך נמוך יותר בטיפולים, שחררתי קצת.
לפני כשמונה חודשים ד"ר אברמוב הפנתה אותי לאורית זילברמן לדיקור סיני, מה שהשלים לי את המעטפת הטיפולית באופן סופי. התחלתי טיפול אינטנסיבי של שני טיפולים בשבוע, הפסקתי עם הגלולות ועברתי לשיטת המודעות לפוריות, ולאט לאט המצב התחיל להשתפר וקיימנו יחסים. הכאב פחת בצורה משמעותית אבל לא לגמרי. לאט לאט העבודה הקשה השתלמה, אבל באמת לאט לאט. 
היום אנחנו מצליחים לקיים יחסים בלי להשתמש בעזרקאין לפני (שהרס לי את הספונטניות וביאס אותי ממש), הכאב ישנו ממש בחדירה- שתיים הראשונות ואחר כך- כלום! 
אז מה אני אומרת פה בעצם? הלוואי ועזרתי פה לבנות לא להתייאש עם התיק האישי שלהן ולקחת מהסיפור שלי אפילו מעט תקווה. אני חושבת שמה שעזר לי הוא שפשוט יצאתי למעין פרוייקט של התגברות על המכשול הזה של הכאב, ועטפתי את עצמי במעטפת טיפולים מכל הכיוונים האפשריים והשילוב הזה תרם המון להצלחה.. 
סבלנות היא שם המשחק, אין פה פיתרון קסם (משהו שהבנתי אחרי התקפי בכי מרובים), הדרך היא לנסות, לעבוד קשה בכל הכוח ולא להישבר אם הטיפול שאת נמצאת בו עכשיו לא עוזר בו ברגע."